התפתחות אוצר המילים של הילד - למידה של צבעים 

אחד התהליכים המופלאים בתחום התפתחות השפה הוא הרכישה והלמידה של אוצר המילים. התהליך מתחיל בעצם מהרגע שהילד נולד, והוא שומע את הקרובים אליו מדברים איתו. חודשים ראשונים אלו של הקשבה לדיבור (בנוסף להתפתחות יכולת הדיבור), יביאו לכל שסביב גיל שנה, הילד מתחיל לומר בעצמו מילים ראשונות. לרב יהיו אלו מילים (או חלקי מילים) קלות להפקה, קצרות יחסית, ושכיחות (אבא, אמא, מים, עוד, אוטו). במהלך שנת החיים השניה (בין גיל שנה לשנתיים) אוצר המילים הבסיסי הזה הולך ומתרחב באופן משמעותי. תהליך זה, של רכישת מילים חדשות ומושגים חדשים, הולך ונמשך גם בשנים הבאות (אפילו אנחנו, כמבוגרים, לומדים מפעם לפעם מילים חדשות שלא היו מוכרות לנו).

כאשר בוחנים את אוצר המילים, ניתן לזהות מספר מרכיבים דקדוקיים, העיקריים הם שמות-עצם, פעלים, ושמות-תואר (כמובן שקיימות מילים ומיליות נוספות, כמו כינויי גוף, מילות יחס). רכישה של שמות התואר (תארים) נחשבת למאוחרת יחסית, בשל מורכבותה של קבוצת מילים זו. קבוצת שמות-התואר (מילים המתארות את שם-העצם) כוללת הפכים (גדול-קטן, ארוך-קצר, יפה-מכוער, חם-קר), תכונות דירוגיות (מעניין, רכרוכי, פשוט, מנומס), ומושגים כמו צורות (משולש, מלבני), וצבעים.

כמו יכולות התפתחותיות אחרות, גם תהליך הלמידה של צבעים (ושל מושגים אחרים) הוא הדרגתי. בשלב הראשון צצה יכולת התאמה של צבעים. למשל, הילד מצליח למקם דיסקית בצבע מסוים על גבי עיגול מצויר באותו צבע (מניח דיסקית אדומה על עיגול בצבע אדום). זה קורה סביב גיל שנתיים - שנתיים וחצי. בשלב השני מופיעה יכולת זיהוי - הילד מתחיל להכיר את שמות הצבעים, ומצליח לזהות אותם. בשלב זה, אם אבקש מהילד את הקובייה הצהובה, הוא אכן יגיש לי אותה, ולא את הקובייה הירוקה (גיל שנתיים וחצי - שלוש). השלב האחרון הוא שלב השיום, בו הילד מצליח לומר בעצמו את שמות הצבעים (מה שקרוי "לשיים צבעים"). כאשר אשאל את הילד "איזה צבע זה?" הוא ידע לענות. אני מצפה שהדבר יקרה סביב גיל 3 - שלוש וחצי.

מושג הצבע נחשב מורכב להבנה, כי הוא מופשט יחסית ולא מוחשי. מושג הגודל, למשל, בסיסי יותר וקל לתפיסה. ברור וקל לתפוס כי פיל הוא גדול וכי נמלה היא קטנה. ברור שאמא גבוהה ושאחי הקטן נמוך. אך צבע היא תכונה פחות מובנת ומובחנת. לא קל לילד צעיר להבין שיש משהו משותף בין חולצה אדומה, תות אדום, ואור אדום ברמזור. הצבע הוא גם תכונה משתנה ולא קבועה. אמנם תות הוא תמיד אדום, אבל חולצה יכולה להיות ירוקה, כחולה או אפילו צבעונית.

בשל המורכבות של מושגי הצבע, גם ילדים בעלי התפתחות שפה תקינה עשויים להפגין איחור מסוים ברכישתם. ברור כי ילדים לקויי שפה, המאחרים ברכישת מושגים בכלל, נוטים להתקשות בכך. ואכן, אחת התלונות הנפוצות בקליניקה, הנוגעת לילדים בגילאי 3, 3 וחצי, נוגעת לרכישת צבעים.

הדרך הטובה ביותר להקנות וללמד מושגים בכלל, ואת מושגי הצבע בפרט, היא להזכיר אותם באופן טבעי ויומיומי, כחלק בלתי-נפרד מן השפה המופנית לילד. לימוד טבעי כזה, בסיטואציות הרגילות המתרחשות עם הילד, גם דורש פחות "מאמץ". כאשר מדברים עם הילד, כדאי להזכיר פעמים רבות את השמות של הצבעים. בזמן שמתלבשים, אומר "איזו חולצה יפה בחרנו היום, היא אדומה". בזמן הכנת ארוחת הערב, אומר "הנה, אני מוסיפה פלפל ירוק לסלט". כאשר נוציא צעצועים מהקופסא אומר "הנה המכונית הכחולה!!". כאשר נשכב לישון אומר "הדובי הלבן שוכב כבר במיטה שלך". חזרה אינטנסיבית על שמות הצבעים תוביל לרכישה שלהם. אפשר גם לומר את ההברה הראשונה של המילה, ולתת לילד להשלימה ("הנה הבננה, היא בצבע צ..." כך שהילד ישלים ויאמר "הוב").

במידה והרכישה מתעכבת וצץ קושי כלשהו, כדאי ללמד כל צבע בנפרד. אבחר שבוע מסוים, הוא יהיה "השבוע האדום". אלבש דווקא מכנסיים אדומים, אוכל תפוח אדום, אלך עם הילד לסופר ונבחר 3 מוצרים אדומים (פלפל אדום, מיץ פטל אדום, וסוכריה אדומה), אנפח בלון אדום, אכין עם הילד ג'לי אדום, נדביק מדבקות אדומות, ועוד ועוד. לאחר שבוע, אעבור לצבע הבא, ויהיה לנו "שבוע כחול". הטיפ הזה לרב עובד.

ובכל זאת, אם למרות מאמצים וניסיונות להקנות את מושג הצבע, הרכישה אינה מתקדמת, כדאי לשלול מצב של עיוורון צבעים. זהו מצב של חוסר יכולת להבחין בין צבעים שונים, העשוי להופיע בדרגות שונות של חומרה. בקרב האוכלוסייה יש אחוז מסוים של עיוורי צבעים, רובם ממין זכר (כ-8% גברים לעומת 0.5% נשים). לעתים קרובות עיוורון הצבעים הוא גנטי, אך הוא יכול להיגרם גם מנזק בעין, בעצב הראייה או במוח. אם שללנו עיוורון צבעים, ועדיין יש איחור ברכישתם - כדאי לערוך איבחון שפה אצל קלינאי תקשורת.